הבסיס של התפריט, עוד לפני הדגים, הוא אורז - היבול שצומח שם בשפע יותר מכול. כמו במדינות אחרות במזרח, גם הפיליפינים אוכלים אורז שלוש פעמים ביום וכל מה שסביבו הוא רק הקישוט.
אוכלוסיית
הבסיס של התפריט, עוד לפני הדגים, הוא אורז - היבול שצומח שם בשפע יותר מכול. כמו במדינות אחרות במזרח, גם הפיליפינים אוכלים אורז שלוש פעמים ביום וכל מה שסביבו הוא רק הקישוט.
אוכלוסיית
בשונה ממטבחים שבוחרים במכוון בשלל טעמים מגוונים, טבחים וסועדים פיליפיניים עדיין מעדיפים באופן חד-משמעי טעמים חמוצים ומלוחים.
את הטעם החמוץ מפיקים הפיליפינים לא רק מחומץ, אלא גם מפירות כמו:תמרהינד, מנגו וגויאבה בעודם פירות בוסר וכן מקלמנסי – פרי הדר שטעמו חמוץ גם כשהוא בשל.
את הטעם החמוץ מפיקים הפיליפינים לא רק מחומץ, אלא גם מפירות כמו: תמרהינד, מנגו וגויאבה בעודם פירות בוסר וכן מקלמנסי
המקורות שמהם מפיקים את הטעם המלוח במאכלים הם: מלח, מווסודיום גלוטומט, "קימצ´י"
כיבושים רבים עברה מדינת הפיליפינים לאורך ההיסטוריה שלה עד שהגיעה לשחרור הסופי: ספרד, ארה"ב, עצמאות, יפן, ארה"ב ולבסוף שוב עצמאות. זאת בנוסף להשפעות חיצוניות שנבעו מקשרי מסחר עם מדינות אחרות. מה שהוטבע בתרבותה מההשפעות של השליטים השונים נותר עד היום. האוכל הפיליפיני משקף את ההשפעות כולן, ויחד נוצר עירוב מעניין מאוד במטבח.
הספרדים שכבשו את המדינה, כבשו גם את חוש הטעם של תושביה. הם הביאו עמם לפיליפינים מגוון רחב של מצרכים ומנות חדשים מספרד וממקסיקו. שמן זית, פפריקה, זעפרן, גבינה ומוצרי חלב
מלבד ספרד, סין וארה"ב, השפעות נוספות שיובאו לפיליפינים היו מהמדינות: צרפת, איטליה, יפן, תאילנד, ויטנאם ואף מהמזרח התיכון, אך אלה לא לגמרי הושרשו בפיליפינים.
על בופה פיליפיני כיום ניתן למצוא לצד המאכלים המסורתיים גם תבשילים ספרדיים, סיניים ואמריקאים שעברו התאמה לחוש הטעם הפיליפיני.
על בופה פיליפיני כיום ניתן למצוא לצד המאכלים המסורתיים גם תבשילים ספרדיים, סיניים ואמריקאים שעברו התאמה לחוש הטעם הפיליפיני, לדוגמה:
קינילאו-נה-טאנג´וינגו ברוטב מקרל וחומץ,ג´ינג´ר