חילופי העונות ביפן מורגשים מאוד בנוף. השינוי המובהק בין צבעי העלים בסתיו, הצובעים את הקרקע כמו ציור של אמן מוכשר מאוד, לבין הססגוניות בעת לבלוב הדובדבנים באביב ממחיש זאת היטב ומבדיל בין העונות באופן בולט. כל עונה יוצרת אצל האנשים תחושות הנלוות למזג האוויר, תרבות הנשענת אף היא על העונתיות, והטבחים מביאים את חילופי העונות היישר למנות האוכל.
חשיבות רבה מיוחסת ביפן לטריות ולטעם טבעי. אנשים אוהבים לאכול כל סוג מאכל בעונה שלו. בתחילת הקיץ הם אוכלים בוניטו, בסתיו יגדשו את הצלחות פטריות מצוטקה וערמונים, באביב הם יוחלפו בנצרי במבו, בטונה ובדגי הרינג. היפנים מאמינים כי אכילת המצרכים בעונה שלהם טובה גם לבריאות.
המטבח היפני מעוצב על-ידי ארבע העונות המובהקות שלו. זה מטבח שיותר מכל מענג את החושים: חוש הראייה, חוש הריח וחוש הטעם מצטרפים לפסטיבל התיאבון. כשמתיישבים לשולחן, לפני שממש ניגשים לאכילה, צריך בראש ובראשונה ליהנות ממראהו לעיניים. העיניים גדולות כמו הבטן. זו דרכם של היפנים לסעוד.
עיצוב ארוחה היא בגדר אמנות של ממש ביפן. נדרשת מיומנות בבחירת כלי הגשה כך שיתאימו לסוג המנה, לסביבה שבה אוכלים ולעונה. צריך את החוש האמנותי שיבחין בדיוק בקודים המתאימים לאופן ארגון השולחן ולעיצוב החדר או לבחירת החדר שבו סועדים. הגשת המזון חייבת להיות אסתטית ומרשימה. ככל שהאוכל נראה יפה, כך הוא נחשב לטעים יותר. הדבר שיעלה מארחים יפנים לדרגת אמנים הוא שילוב מדוקדק של חושים: תחושה של העונה ובקיאות במה שמתאים בדיוק לעיתוי הנכון, חוש הטבע והתאמת הצבעים לטבע בעונה. אלה בשילוב עם כישורי בישול כמובן, יוצרים את האווירה הנאותה לאירוח מושלם.
דוגמה שתמחיש זאת היא יום קיצי לוהט. המארח צפוי להגיש לכם מנה מצננת שתפיג את החום המעיק. הגרסה היפנית של מנה כזאת יכולה להיות אטריות סומן לבנות טבולות במרק, שיוגשו בקערת זכוכית כחולה שקופה, צבע ממשפחת הצבעים הקרים, כשהשקיפות מוסיפה לנופך הקליל. הצ´ופ-סטיקס יידרשו גם הם להיות כחולים. בקערה יצופו להנאתן קוביות קרח ספורות ועליהן יסוככו כמה עלים ירוקים. גם במטבח היפני, בדומה לזה הסיני, הרמוניה היא קו המחשבה המוביל.